<h1>עץ חיים לרבינו יעקב ב"ר יהודה חזן מלונדרץ הלכ' יבום וחליצה פ"ג</h1>
<h2>דף יח:</h2>
החולץ ליבמתו היא וקרובותיה כאמה ובתה ומדרבנן אסורות עליו והיא אסורה לבן בן בנו ולבנו ולאחיו. ואפילו שניות שלה כגון בת בת בתה, וכן אם מתה יבמתו ועדיין זקוקה לו. ומותר אדם לישא אחות צרת חלוצתו וקרובותיה.
<h2>דף כד.</h2>
מצות יבום וחליצה על גדול האחין, שנאמר [דברים כ"ה] הבכור אשר תלד, פי' (שנלדה) [שילדה] האם ולא קאי איבמה יקום על שם אחיו. לא רצה הגדול ליבם הולכת על כל האחין. ואומר ר"י, דהגדול גדול קודם. וכן מוסיף, מדקאמר פרק כיצד, הולכין אצל קטן, משמע קטן ממנו וגדול מאחיו. לא רצו חוזרת לגדול וכופין אותו לחלוץ ולא יכפוהו ליבמה. אמר הגדול, המתינו עד שיגדל הקטן או עד שיבריא החרש (נמלכין לו. אמר אינו) [ונמלך בו ואם לא ירצה אני] מיבם (ואיני) [ואני] חולץ אומרים לו חלוץ או יבם שעליך המצוה. היה הגדול בעיר אחרת לא יכול הקטן לומר המתינו לגדול שמצווה, אך אומרים לזה, חלוץ או יבם.
יבמה הראויה ליבם שלא רצתה להתיבם דינה כדין מורדת על בעלה ויכפוה לחלוץ בלא כתובה, הניח אחיו נשים רבות, כל מי שתבע (הבעל) [היבם] ליבם מיבם, לא רצתה היא המורדת, חולצה בלא כתובה, וצרותיה שלא נתבעו נוטלות כתובתן כשאר אלמנות. יבמין רבין ותבעה הגדול ולא רוצה [בו] אם רוצה באחיו אין שומעין לה שמצוה בגדול. אמר הגדול, איני חולץ ואיני מייבם הרי אחי לפניך, ותבעה אחד מאחיו ליבם וקצה בו, מאחר שנסתלק הגדול שמצוה בו, כלן שוין, והואיל והיא רוצה באחד והוא אינו רוצה לא מרדה. אפילו האח שרוצה היא, הוא במדינת הים תאמר אמתינהו שיבם (אותו) [אותי] ואו' לזה שאינו הגדול, חלוץ ותן כתובה אם תרצה ואם לאו תמתין אחיך. בא זה שרצתה בו וקץ בה חוזרין לזה שתבעה ליבם וקצה בו, ואומרים לה, אין מי שרוצה ליבם רק זה ומצות יבום קודמת או תתיבם או תצא בלא כתובה כדין מורדת.
<h2>דף לה:</h2>
החולץ ונמצאת מעוברת וילדה ולד קיימא כשלא נחלצה מעולם ומותרת לכהנה ומותר בקרובתיה. הפילה או לא שהה שלשים יום חוזר וחולץ לה הוא או אחיו, שחליצת וביאת מעוברת לא הוי חליצה ויבום. ואם כנס או חלץ למעוברת לא תנשא [צרתה] ותמתין עד שתלד, שאין וולד מתיר עד יצ[י]אתו לאויר העולם. הכונס מעוברת מפרישין אותה ממנו, הפילה יקיים, ילדה (ולד קיימא), אפילו מת ביום שנולד מוציאה בגט וחולץ לה ואחר תהיה מותרת לזר. ואם יתקיים הולד שלשים יום הוי וולד קיימא ואין צריכה גט, שהיא ערוה עליו. ילדה לאחר ששה חדשים משנתייבמה, הולד ספק בן תשעה לראשון או בן שבעה לאחרון ויוצאה בגט והוולד כשר. בא עליה משילדה, בנים שיבאו ספק ממזר.
<h2>דף לט.</h2>
מצות יבום וחליצה על גדול האחין, שנאמר [דברים כ"ה] הבכור אשר תלד, פי' (שנלדה) [שילדה] האם ולא קאי איבמה יקום על שם אחיו. לא רצה הגדול ליבם הולכת על כל האחין. ואומר ר"י, דהגדול גדול קודם. וכן מוסיף, מדקאמר פרק כיצד, הולכין אצל קטן, משמע קטן ממנו וגדול מאחיו. לא רצו חוזרת לגדול וכופין אותו לחלוץ ולא יכפוהו ליבמה. אמר הגדול, המתינו עד שיגדל הקטן או עד שיבריא החרש (נמלכין לו. אמר אינו) [ונמלך בו ואם לא ירצה אני] מיבם (ואיני) [ואני] חולץ אומרים לו חלוץ או יבם שעליך המצוה. היה הגדול בעיר אחרת לא יכול הקטן לומר המתינו לגדול שמצווה, אך אומרים לזה, חלוץ או יבם.
יבמה הראויה ליבם שלא רצתה להתיבם דינה כדין מורדת על בעלה ויכפוה לחלוץ בלא כתובה, הניח אחיו נשים רבות, כל מי שתבע (הבעל) [היבם] ליבם מיבם, לא רצתה היא המורדת, חולצה בלא כתובה, וצרותיה שלא נתבעו נוטלות כתובתן כשאר אלמנות. יבמין רבין ותבעה הגדול ולא רוצה [בו] אם רוצה באחיו אין שומעין לה שמצוה בגדול. אמר הגדול, איני חולץ ואיני מייבם הרי אחי לפניך, ותבעה אחד מאחיו ליבם וקצה בו, מאחר שנסתלק הגדול שמצוה בו, כלן שוין, והואיל והיא רוצה באחד והוא אינו רוצה לא מרדה. אפילו האח שרוצה היא, הוא במדינת הים תאמר אמתינהו שיבם (אותו) [אותי] ואו' לזה שאינו הגדול, חלוץ ותן כתובה אם תרצה ואם לאו תמתין אחיך. בא זה שרצתה בו וקץ בה חוזרין לזה שתבעה ליבם וקצה בו, ואומרים לה, אין מי שרוצה ליבם רק זה ומצות יבום קודמת או תתיבם או תצא בלא כתובה כדין מורדת.
<h2>דף לט:</h2>
מסקנת רש"י אין כופין לחלוץ אי ניחא לתרויהו ליבומי, אבל (לא) אם [לא] תרצה ליבם מחמת שתתן אמתלא לדבריה מטעינן ליה וחליץ. ואם לא יכולין להטעותו כופין לחלוץ כמו יבמה שנפלה לפני מוכה שחין. ור"ת מפרש, דרב דאמר אין כופין, קאי ארישא. וגרסינן כן, מצות יבום קודמת, אמר רב ואין כופין. פי' ליבם היכא דניחא לתרויהו לחלוץ. אבל למשנה אחרונה כפינן ליה וחליץ. ומסקנא דמילתא לפי דברי רבינו ברוך, דלעולם לא כפינן לחלוץ ואפילו עתה שיש חרם שלא לישא שני נשים. ובתשובה מהרב ר' יצחק ב"ר תודרוס שכך כופין שיחרימו על כל הקהל שלא ישאו ויתנו עם היבם (ויתחזקו) [ויתרחקו] ממנו עד שיחלוץ. אבל ווהים כי עצמו לא יחרימו ולא יפדו. אך אם יש לו אשה אחרת או אינו רוצה לחלוץ ולא ליבם או הוא מאותן שכופין להוציא, כתב הר"ר יצחק מקורבוייל שינדוהו להדיא.
גט חליצה. ביום פלוני בכך בשבת לירח פלוני שנת כך וכך למניין פלוני למניינא דרגלנא למימני ביה במקום פלוני. אנחנא דיינא דמקצתנא חתומים למטה במותב תלתא הוינא כחדא וסליקת קדמנא פלונית ב"ר פלוני ארמלתא פ', אתקריבת קדמנא גברא חד שמיה פלוני ב"ר פלוני, וכך אמרה לנא, פלוני ב"ר פלוני דא אחוהי (ר') [ד]פלוני מאבוהי הוה דהוינא נסיבת ליה וחיי לרבנן ולכל ישראל שבק ובר וברת ירית דיקום שמיה בישראל לא שביק. והדא פלוני אחוהי חזי ליבומי יתי. כען רבנן אמרו ליה, אי צבית ליבומי אתי יבם ואי לא (יטלנ') [יטלע] ליה רגלא דימינא קדמיכון ואשריה סייניה מעל רגליה (ואוריה) [וארוק] באנפוהי. ואישתמודענוהי לעל לזו אחוהי דפלוני מאבוהי הוא ואמרנא ליה, אי צבית ליה ליבומי יתה יבם ואי לא יטלע ליה רגיליה דימינא ותשרי סינך מעל ריגלך ותירוק באנפוהי, עני ואמר, לית אנא צבי ליבומי. מיד וקרינן לפלונית, מאן יבמי להקים לאחיו שם בישראל לא אבה יבמי. ואף להאי פלניא קרינא, לא חפצתי לקחתה. ומטלע ליה ריגלא דימינא ושרית סייניה מעל ריגליה ורקת באנפיה רוקא דמתחזי לנא מן פומא על ארעא. ותו אקרינא, ונקרא שמו בישראל בית חלוץ הנעל. ואנחנא דייני וכל דהוו יתבא קדמנא ענינא בתריה, חלוץ הנעל ג' זימני. ומדאיתעבד עובדא דא קדמנא שרינית לפלונית דא למהך להתנסבא לכל גבר דיתיצבייין ואינש לא ימחא בידה מן יומא דנן ולעלם. ובעת (מנינא) [מיננא] (מפלוני) [פלונית] דא גטא דחליצותא דא כתבנא וחתימנא ויהיבנא ליכי כדת משה וישראל. וצריך לשרטט מקום הפסוקים בסרגול ולא בדיו.
<h2>דף מ:</h2>
החולץ ליבמתו היא וקרובותיה כאמה ובתה ומדרבנן אסורות עליו והיא אסורה לבן בן בנו ולבנו ולאחיו. ואפילו שניות שלה כגון בת בת בתה, וכן אם מתה יבמתו ועדיין זקוקה לו. ומותר אדם לישא אחות צרת חלוצתו וקרובותיה.
<h2>דף מא.</h2>
אסור ליבם לישא קרובת זקוקתו כאמה ובתה עד שיוסר זיקתה על ידי יבומה או חליצתה מאחד מאחיו, ואחר כן יותרו לאחיו אע"פ שאסורה על המיבם או החולץ.
<h2>דף מב.</h2>
יבמה שחלצה מותרת להנשא ביום חליצה, הואיל וממתינין לחלוץ תשעים יום.
<h2>דף פה.</h2>
יבמה שאין לה על בעלה שמת כתובה שהיתה אסורה עליו, מותרת לאחיו ליבמה ואין לה עליו כתובה. ודינה עם יבמה בתוספת כמו שהיתה עם בעלה. אבל אם [לא] כתב לה בעלה כתובה או מכרה לו כתבתה או מחלה צריך היבם לכתוב לה כתובה כדרך שאר אלמנות.
כל יבמה שדינה לחלוץ ולא להתייבם נוטלת כתובתה. וכן אם היה בעל מום או מוכה שחין חולצה ונותן כתובה. נולדו בה מומין כששומרת יבם, מזלו גרם, ייבם או יחלוץ ויתן כתובה.
<h2>דף קו:</h2>
גט חליצה. ביום פלוני בכך בשבת לירח פלוני שנת כך וכך למניין פלוני למניינא דרגלנא למימני ביה במקום פלוני. אנחנא דיינא דמקצתנא חתומים למטה במותב תלתא הוינא כחדא וסליקת קדמנא פלונית ב"ר פלוני ארמלתא פ', אתקריבת קדמנא גברא חד שמיה פלוני ב"ר פלוני, וכך אמרה לנא, פלוני ב"ר פלוני דא אחוהי (ר') [ד]פלוני מאבוהי הוה דהוינא נסיבת ליה וחיי לרבנן ולכל ישראל שבק ובר וברת ירית דיקום שמיה בישראל לא שביק. והדא פלוני אחוהי חזי ליבומי יתי. כען רבנן אמרו ליה, אי צבית ליבומי אתי יבם ואי לא (יטלנ') [יטלע] ליה רגלא דימינא קדמיכון ואשריה סייניה מעל רגליה (ואוריה) [וארוק] באנפוהי. ואישתמודענוהי לעל לזו אחוהי דפלוני מאבוהי הוא ואמרנא ליה, אי צבית ליה ליבומי יתה יבם ואי לא יטלע ליה רגיליה דימינא ותשרי סינך מעל ריגלך ותירוק באנפוהי, עני ואמר, לית אנא צבי ליבומי. מיד וקרינן לפלונית, מאן יבמי להקים לאחיו שם בישראל לא אבה יבמי. ואף להאי פלניא קרינא, לא חפצתי לקחתה. ומטלע ליה ריגלא דימינא ושרית סייניה מעל ריגליה ורקת באנפיה רוקא דמתחזי לנא מן פומא על ארעא. ותו אקרינא, ונקרא שמו בישראל בית חלוץ הנעל. ואנחנא דייני וכל דהוו יתבא קדמנא ענינא בתריה, חלוץ הנעל ג' זימני. ומדאיתעבד עובדא דא קדמנא שרינית לפלונית דא למהך להתנסבא לכל גבר דיתיצבייין ואינש לא ימחא בידה מן יומא דנן ולעלם. ובעת (מנינא) [מיננא] (מפלוני) [פלונית] דא גטא דחליצותא דא כתבנא וחתימנא ויהיבנא ליכי כדת משה וישראל. וצריך לשרטט מקום הפסוקים בסרגול ולא בדיו.
<h2>דף קיא:</h2>
יבמה שנתייבמה וגרשה בתוך שלשים יום ואמרה לא נבעלתי, אפילו אומר בעלתי כופין אותו לחלוץ, הואיל וקדם וגירשה. ואם עדיין לא גירשה כופין אותו לבעול או לחלוץ (או) [ו]להוציא בגט. גירשה לאחר שלשים ואומרת לא נבעלתי, מבקשין ממנו שיחלוץ. הודה שלא בעל כופין אותו לחלוץ. היא אומרת נבעלתי והוא אומר לא בעלתי אין צריכה חליצה, שאינו נאמן לאוסרה על כל אדם אחר שכנסה.
יבמה שנדרה הנאה מיבם שלה בחיי בעלה, או נדרה מכל היהודים, יכפוהו לחלוץ ותטול כתובתה. נדרה לאחר מיתת בעלה מבקשין לו לחלוץ. נתכוונה אפילו בחיי בעלה בנדרה שלא ייבם אותה, לא יכפוהו לחלוץ אם לא שמרדה ותצא בלא כתובה.
